השיר - על ערש דוי

עַל עֶרֶשֹ דְּוַי

בְּיָד רַכָּה אֵלֶיךְ הֲרִימֵנִי,

לָמוּת לֹא יִכְאַב לִי לְלֹא עֵת.

אַתָּה יְצַרְתַּנִי, אַתָּה תְּמִיתֵנִי –

לִבִּי כְּבָר לֹא יְרַטֵּט.

אִם תִּתְּנֵנִי לִחְיוֹת, אוֹדֶה עַל חַסְדֶּךָ,

אִם תִּקָּחֵנִי, אָנָּא קַח.

בְּאוֹר יַשִֹּיגוּנִי רֹב רַחֲמֶיךָ,

כִּלְאִי הָאַרְצִי יִפָּתַח.

רַק זֹאת אֵדַע: מִיָּדְךָ לִי הַמָּוֶת,

הֶחֳלִי וְעֶרֶשֹ הַדְּוָי;

לֹא קִנְאַת הַשָֹּטָן דְּחָפַתְנִי עַד ֹשֶבֶר,

לֹא עָרְמָתוֹ תִּגְזֹל אֶת חַיָּי.

אֵדַע: אֲהַבְתַּנִי וְלֹא ֹשְכַחְתַּנִי,

עַל נַפְֹשִי רַק אַתָּה הַֹשַּלִּיט,

לִיקֹד בְּיִסּוּרַי לָכֵן הִנַּחְתַּנִי,

כִּי תֹאהֲבֵנִי, אָב וְעָמִית.

אַל תָּסִיר מֵעָלַי אֶת יָדְךָ הָאוֹהֶבֶת,

הָיִיתִי טְהוֹרָה בַּלֵּב,

נַפְֹשִי גַם עַתָּה רַק מִמְּךָ ֹשוֹאֶבֶת,

בֶּחֳלִי, בַּיָּגוֹן הַצּוֹרֵב...

אַל תַּעַזְבֵנִי, ֹשוֹכֵן הָרָקִיעַ,

הַזּוֹרֵחַ בְּאוֹר כָּל כּוֹכָב.

אִם יָדְךָ עַל לִבִּי הַפָּצוּעַ תַּנִּיַח –

הַמָּוֶת לִי כְלָל לֹא יִכְאָב...

הופיע ב"דבר הפועלת", בשנת ה-25, חוברת 6 (יוני 1958).


כל כתבי מלכה נשר בעברית, כרך א', עמ' 113