בְּצוּר עָצוּר מַעְיָנִי
לְבָבִי גּוֹעֵשׁ, עָיַפְתִּי,
לֹא נַחְתִּי, וְלֹא ֹשָלַוְתִּי,
בְּעַצְמוֹתַי כָּאַב – בָּעַר בִּי
כָּל זֶה הַֹשִּיר אֲֹשֶר נִֹשְאַר בִּי,
הַנִּיב אֲֹשֶר עֲדֶן לֹא שַֹחְתִּי,
יְגוֹנִי ֹשֶלֹּא יִפַּחְתִּי,
הֲיֵֹש גּוֹאֵל לְמַעֲנִי?
בְּצוּר עָצוּר מַעְיָנִי...
אַֹשְרֵי כָּל פֶּלֶג וְיוּבַל
וְזֶה ֹשֶבּוֹ נוֹצֵץ: הַגַּל,
וְכָל נַחַל וְכָל נָהָר,
וְכָל אֲֹשֶר אִתָּם נָהַר:
כָּל טַל זָעִיר, טִפַּת מָטָר, -
מַה מְּאֻשָּׁר, מַה מְּאֻשָּׁר!
צוּר קָשֶׁה דַּרְכִּי סָגַר,
בְּתוֹך הַצּוּר לַשָּׁוְא אֶסְעַר,
יִיבַשׁ הַכֹּל אֲשֶׁר יָקָר בִּי,
לִרְאוֹת הָאוֹר עוֹד לֹא נִתַּן לִי!
הִתְפַּלְּלוּ נָא, מַלְאָכַי,
בְּעַד נַפְשִׁי, צִבְאוֹת ֹשַדַּי,
אַל תִּטְּשׁוּנִי, ֹשִמְרוּ עָלַי!
כְּחַלָּמִיֹש קָשִׁים יָמָי.
פִּתְחוּ נָא בְּאַבְנֵי הָהָר
פִּרְצָה צְנוּעָה, רַק סֶדֶק צַר,
נָקִיק פָּעוּט אוֹ ֹשְבִיל מִצְעָר,
פָּרוֹץ אֶפְרֹץ מִמְּעֵי הָהָר,
יִגְאוּ מֵימַי כְּמוֹ נָהָר,
אָפִיק עָמֹק לִשְׁטֹף אוּכַל,
רַוּוֹת אוּכַל, רַפֵּא אוּכַל
בַּסְּעָרָה קוֹלִי יִסְעַר,
וְיַבְהִיק אֲזַי בְּכָל גּוֹנִי
הָאָדָם ֹשֶכֻּלוֹ אֲנִי...
הופיע ב"דבר הפועלת", 1953.
Kecskeméti Mária עלתה לארץ לפני פחות משנתיים. כאן התמסרה כולה ללימוד השפה והספרות העברית, על אף היותה אם לילדים ומתלבטת בחבלי הקליטה הכלכלית. סיימה את אולפן עציון, ועתה שומעת שיעורים בבית-המדרש למורי-עם. על אף הישגיה הנפלאים, עדיין חיה את המעבר הקשה משפה לשפה, על כך יעיד גם שירה העברי הראשון המופיע בדפוס.
כל כתבי מלכה נשר בעברית, כרך א', עמ' 33
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.